זכרונות מתוקים
סיפור חייו
אורי נולד בקרית ארבע, בתאריך כ”א שבט תשס”א בן ליהושע ושולמית. אורי האח הצעיר לנאוה, בת ציון, ישי, צופיה, אלישע ומלאכי. כבן זקונים כבר כתינוק היה ילד השעשועים של המשפחה, בלט בשמחת החיים, בחוכמה ובמנהיגות. בהיותו בן 3 נסע עם המשפחה לשליחות קצרה בניו יורק והיה מדהים לראות שתוך חודשים ספרים אורי קלט את השפה, היה מדבר ושר באנגלית.
בבית הספר היסודי למד בתלמוד תורה קנין תורה, לעיתים קרובות הוא הראה יכולות מנהיגות והובלה יוצאת דופן, ארגן פעילויות וסחף אחריו חברים וגם מורים. באסיפות הורים תמיד דיברו איתנו על ‘הבעיה’ שהוא היה מדבר הרבה על פוליטיקה והיה דואג למצב של עם ישראל, המורים ביסודי לא ידעו איך להתמודד עם תלמיד בגיל כל כך צעיר עם ידיעות ויכולת ויכוח על המצב. באופן קבוע הוא היה קורה ספרים, מבלה שעות בספריה וזכה במקום ראשון בתחרויות הקריאה בקיץ. בד”כ הוא לא היה נשאר בלימודים עד סוף היום והיה מגיע מוקדם הביתה, היה קצת חבל על הזמן וגם פחות הסתדר עם המורים…
אורי מאוד אהב את האחים שלו שתמיד פינקו אותו, אהב לשחק עם האחיינים שהיו קרובים לגילו יותר מהאחיות הגדולות שלו.
בגיל התיכון, אורי עבר לישיבה תיכונית דימונה, שם היו לו שנים של פריחה, עיצוב האישיות, לימודי קודש ברמה גבוהה וגם השקיע בלימודי חול. היה מטייל הרבה בחופשים וגם קצת בלימודים והשקיע בלי סוף בחברים.
אורי היה פעיל בנוער של קרית ארבע, מדריך בתנועת נוער אריאל, התנדב בחברים לרפואה והיה מהמארגנים של הקייטנה בקיץ. למרות כל פעילויותיו הוא לא ויתר לעצמו על תעודת בגרות ברמה גבוהה, למד והשקיע בכל המקצועות. כשנה לאחר שסיים את התיכון הוא קיבל מילגה באוניברסיטת בן גוריון ללימודי תואר ראשון בחינם כיוון שהיה בן חמשת תעודות הבגרות הגבוהות ביותר במחוז דרום.
בסוף התיכון חבר שלו נהרג בפיגוע ואורי החליט עם חברים להפעיל את הנוער של הקריה ולהקים מעיין לזיכרו, קיץ שלם הם עבדו ימים ולילות בהובלתו ויצא פרויקט מדהים.
את שיעור א אורי התחיל בישיבת רמת גן ולאחר כחודשיים בישיבה חבר טוב שלו נהרג, המשבר היה מאוד קשה, אורי עזב את הישיבה, קצת עבד ולאחר תקופה הוא החליט להרים את עצמו ולהתקדם, אסף חברים ובני נוער של קרית ארבע ובנו לזכרו טיילת ומצפה בהמשך למעיין, פרויקט מדהים, במקביל הוא מתחיל ללמוד בישיבה הגבוהה בדימונה התקדם ופרח בהתמדה ובלימודים.
גם בישיבה הגבוה הקפיד לשמור על קשר עם החברים שלו בכל המעגלים, מהישיבה התיכונית ומקרית ארבע, היה משקיע באירגון מפגשים וטיולים, עובד בכל מיני עבודות מזדמנות, למד על בניה, שיפוצים, איסטלציה, ריצוף, פרגולות ועוד… אורי אהב להתנסות בכל דבר בלי חשש אם יש או אין לו מספיק ידע. כל הזמן היה בעשיה מתמדת, הספיק המון בכל תחום של החיים.
אורי היה מחייך הרבה ושמח בחיים, אהב מאוד את המשפחה ותמיד רצה שנארגן מפגשים משפחתיים, מוזיקה בקולי קולות, משחקים ומתנות. השתדל להתקשר ולדבר עם אחיו בכל מיני נושאים כל אחד לפי מה שמתאים. חלק עזרו בלימודים, חלק ביעוץ על טיולים וחלק סתם שיחות כיפיות. מי שעבר דירה או היה צריך עזרה בכל דבר תמיד אורי היה מתייצב לעזור עם המון כוח ורצון.
בתחילת שיעור ג אורי החליט להתגייס, לאחר מאמצים קיבל את ברכת הדרך מראש הישיבה שרצה שימשיך בלימודים, אבל כשאורי רוצה משהו קשה לעמוד בדרכו. בהתחלה אורי רצה להתגייס לגולני, והיה צריך להפוך עולמות כדי שזה יצא לפועל וכמובן שבסוף הצליח. שבועיים לאחר הגיוס, במיונים לסיירות, אורי נשאב ליחידת אגוז, היה לו קשה אבל החליט ללכת על זה בכל הכוחות. סיים מסלול באגוז, קיבל תפקיד קצר ויצא לקורס קצינים.
כמה חודשים אחרי הגיוס החל לצאת עם מרים ודי מהר הם החליטו להתחתן, תוך כדי שירות תובעני, באדר תשפ”ב זכינו לחגוג את החתונה עם כל החברים מהקריה, מהישיבה ומהצבא. אורי סיים קורס קצינים וקיבל שיבץ בגדוד 51 בגולני. אורי השקיע אנרגיות רבות בחיילים וקידם אותם מקצועית לצד השקעה רבה ברמה האישית.
אורי תמיד דאג במקביל לשירות הצבאי להשקיע בלי סוף בזוגיות החדשה, בטיולים, במתנות, ואהבה בלי סוף. בתאריך כ’ סיון תשפ”ג נולד בנו רועי, שהביא המון אור ואושר להוריו ולכל המשפחה. עם כל הקשיים שהיו לאורי בצבא מול מפקדים שלא העריכו תמיד את ההשקעה שלו וגם לא שמעו לחששותיו לגבי הביטחון, תמיד היה לו את השמחה והנחת ממרים ורועי.
אורי יצא הביתה כל שבת שניה, בשבת שהוא לא הגיע מרים ורועי היו באים לבקר אותו בבסיס, גם ביום שישי האחרון ערב שמחת תורה, מרים ורועי ביקרו אותו במוצב כיסופים שם היה מוצב כבר כמה חודשים.
בבוקר שמחת תורה, הבוקר האחרון בחייו הקצרים של אורי, הוא יצא עם חמישה מחייליו לסיור שגרתי על גדר המערכת, בשעה שש וארבעים החל מטח פצמרים וטילים, בכמות לא שיגרתית, דקות לאחר מכן ובמרחק סמוך לכוח של אורי, פרץ כוח נוחבה את גדר הגבול באמצעות טרקטור כשעשרות רבות של מחבלים רכובים על אופנועים וטנדרים פורצים את הגדר. אורי פרס את חייליו לקרב בלימה שנמשך שעות ארוכות. במהלך הקרב אורי והכוח חיסלו עשרות רבות של מחבלים, תוך כדי שהם נעים בתא שטח שורץ מחבלים ובמרחק כארבע ק”מ מהמוצב. לאחר ארבע שעות של קרב, כשאורי חש בתשישות אצל החילים, כינס אותם תחת מסתור, אמר להם דברי חיזוק על הזכות הגדולה שיש להם להגן על עם ישראל, שלף את מכשיר הטלפון שלו וצילם תמונת סלפי משותפת. בהמשך התחמושת אזלה ועקב נחיתות מספרית משמעותית מול האוייב אורי ניסה להזעיק סיוע ומשלא נענה, הוא נאלץ להתמודד עם המציאות המורכבת והבלתי אפשרית בעצמו. בשלב הזה אורי הביא את נסיונו המקצועי מאגוז בתחום הניווט, והוליך את החיילים באיגוף ובדרכים לא רגילות תוך התחמקות ממאות המחבלים סביבם עד לכניסה חזרה למוצב. לחימה שארכה כתשע שעות מול המחבלים. בכניסה למוצב אורי פקד על חייליו להתחמש מחדש להמשך לחימה במוצב עצמו. כשאורי הולך לכיוון שער הבסיס היה מטח כבד של פצמרים, אחד הפצמרים נפל על אורי וחייל שלו שהיה לידו והם נהרגו במקום.
אורי הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.
אורי הספיק לעשות בחייו הקצרים מה שאנשים לא מספיקים בעשרות שנים, השאיר המון תמונות, סרטונים ובלי סוף חומרים כתובים.
יהי זכרו ברוך.
חרבות ברזל
בליל שמחת תורה אורי רקד בבית הכנסת של מוצב כיסופים לכבודה של התורה.
בבית הכנסת היו מעט אנשים אך התחושה הייתה שיש מניין גדול.
ב 4.00 לפנות בוקר יצאו אורי ו 5 מחייליו לכוננות עם שחר על הגדר.
סביב השעה 6.30 החלו מטחים כבדים, אורי וחייליו פרקו מהסוואנה ותפסו מחסות, לאחר כמה דקות החלו להתקרב לגדר מחבלים רבים, חלקם ברגל וחלקם רכובים על אופנועים וטנדרים. אורי וחייליו החלו מיד בלחימה. אורי פיצל אותם ל 2 חוליות והרגיע אותם שכמו שלמדו כך יעשו. כבר בדקות הראשונות חיסלו מחבלים והגנו בגבורה על הגבול. בשלב מסוים הם הבינו שהם נחשפו, שהם מעטים מול רבים ושהסוואנה שלהם הופצצה. אורי וחייליו נסוגו מהגדר אחורה לכיוון המטעים ושם הסתתרו. בכל הזמן ששהו במטע אורי ניסה ליצור קשר עם הבסיס ולהשיג חילוץ.
בשעה 12:45 אורי מתקשר עם ניר חן המ״מ צלפים, מנסה להזעיק דרכו כוח שיבוא לעזור.
ניר חן חשש שאורי וחייליו חטופים, לא האמין שהכוח מחזיק מול כל האוייב. לכן אורי שלח סימנים כמו:״מרים, רועי..״ שיאמין שהוא מדבר איתו, אך עדיין עם כל הבלאגן לא הצליחו לשלוח אליהם כוח שיעזור.
אורי הורה לחייליו לחסוך בתחמושת ולירות רק במי שרואה אותם, וכל מחבל שהורגים להכניס אותו לשיחים כדי שלא יזהו שיש כאן כוח.
במשך שעות הם חיכו במטע ובכל הזמן הזה הם רואים המוני מחבלים חולפים על פניהם ומדי פעם מחסלים מחבלים שגילו אותם.
אורי מבין שצריך להרים את הרוח לחייליו, לכן מחליט להוציא את הפלאפון ונתן פקודה לחייך למצלמה! (התמונה האחרונה ב״סיפור חייו״)
אמר להם שישלח לאימהות שלהם, שיהיו גאות בהם! וכן המסר שלו היה שברגע זה הם מגנים על העם והארץ!
כשאורי הבין שהחילוץ לא מגיע, הוא החליט להוביל את חייליו בחזרה לבסיס בהליכה.
אורי הכיר את השטח טוב, במהלך תפקידו הקפיד ללמוד ולדעת את השטח מכל כיוון ומכל דרך, כל מה שהתרחש באיזור.
הוא ניווט לכיוון המוצב בשטח שורץ מחבלים, אך עשה זאת בחכמה תוך כדי התקלויות המשיכו בגבורה לעבר המוצב, אורי הוביל אותם דרך ערוץ נחל כך שלא יבחינו בהם. הכח שלהם חיסל לפי הערכות הצבא כ80 מחבלים.
לאחר שעות של הליכה ולחימה בהן נגמרו להם המים והתחמושת כמעט אזלה – הצליחו להגיע למוצב בשלום. שם היו כמה רגעי שמחה- כל מי שהיה במוצב חשב שאורי וחייליו נהרגו או נחטפו וכשראו אותם שמחו שמחה גדולה.
אורי הוציא מכיסו את האשראי והורה על אחד מחייליו שילך לקנות לכולם פחיות, דבר זה לא מפליא מכיוון שבכל זמן תפקידו הוא דאג תמיד לחייליו, התייחס אליהם כבנים.
לאחר מכן, אורי פקד עליהם להתחמש בחמ”ל. הם חידשו את הכוננות במחסניות, שתו מים ואז יצאו לש.ג על מנת להמשיך להגן על המוצב. ביציאה מהחמ”ל החל מטח פצמ”רים, אורי הספיק להגיד לחייליו לתפוס מחסות אך אז נפל פצמ”ר שהביא למותם של אורי וראם מאיר בטיטו הי”ד.
משך הקרב היה כ9 שעות בהם צעדו כ7 ק״מ וסיימו אותו בגבורה.