יצחקי – מ״פ

סרן אורי שני היקרֿ

תמיד אומרים שרק שאתה מגיע לסוף אתה מבין את קברת הדרך שעברת.
אז הינה, היום אני מסתכל ״מהפסגה״ ורואה את הדרך שבה הלכת במהלך תקופתנו.
לא משנה איזו פנייה, עלייה, מכשול וקושי אתה היית שם יחד עם מחלקתך בצורה יוצאת דופן וכפי שרק אתה יודע.
מחד גיסא ביצעת כל משימה שנדרשה מרמה ממונה ומיאדך גיסא לא ויתרת על אף סטנדרט בהוצאתה ובלויאליות מלאה.
הובלת את חייליך באהבה ללא תנאים וללא פשרות, גם אם לעיתים הינה חד סטרית.
נלחמת לטובת חייליך ודאגת לביתם ומשפחתם לפני משפחתך וצרכייך.
דרשת ללמוד ממפקדייך וממקבילייך בעקשנות יתרה ואף תמיד רצית שותפות ולדעת את המשמעות.
הבנת את המערכת הפלוגתית ואף השפעת, אתגרת את כולנו על מנת ללמוד, להשתפר ולשפר – בכל ישיבה, פקודה, משימה ושיעור.

ערב קודם ליום גבורתך, אני זוכר את שמחת חייך.
רוקד וצוהל יחד עם חייליך ומפקדי הפלוגה,
לבושים בלבן על כתפייך ושמחים יחדיו בשמחת התורה.
ראיתי כיצד הנך ניחן בצינעותך, אדם כנה ולא מפחד להראות את צדדיך האישיים והמשפחתיים מול חיילייך ולא חושש לערער את פיקודך. זו היא מנהיגותך האותנטית והמיוחדת.
כך זה להיות מפקד כך זה להיות סרן אורי שני.

ביום גבורתך, על אף הרעתנו בכלל התנאים. הובלת בקרב את חייליך בקרב שעדיין לא נלמד בספרי המלחמה.
על אף מיעוטינו, תחילה חתרת למגע ואף ביקשת להיכנס לסוללת דניאל ולהשיב מצב לקדמותו בצק״מ מיוערות ונשללת. דרישתך נתנה לכולנו כוחות נפשיים ודחפה את כולנו להילחם עד זוב דם כדי לעמוד במישמתנו.
בהמשך לחימתך הובלת את חייליך ללא היסוס קילומטרים רבים.
חצית את נחלים והמטעים, וביצעת מארבים על גבי צירי האורך הראשיים והמשניים.
השמדתם עשרות מחבלים בקרבות השהייה שדרכם הייתה לישובי העוטף ולמוצבינו. בזכותך ובזכות חייליך היה לנו כמפקדים הזמן לקבל החלטות קשות ולהילחם יחד עם גיבורי הפלוגה והגדוד על משימתנו, קיבוץ ומוצב כיסופים.

אדם נמדד על פי מידותיו.
מידותיך הן עצומות!
אני מודה על הזכות והכבוד שהכרתי פיקדתי ולמדתי מאדם כמותך ובטח להילחם לצידך!

זה יום מצער בו משפט הפלוגה ״בדמי תחיי לעד״ מקבל משמעות רבת משקל.
אני מבטיח לספר את סיפורך עד נשימתי האחרונה.
אוהב תמיד. מפקדך וחברך,
רס״ן, עידו יצחקי.