מרים שני-12 חודשים לקבורה

שנה שלמה שאתה לא כאן, שגעגוע נהיה עוד איבר בגוף.
שנה שכל ערב אני מבקשת ורוצה לחלום עליך, קצת להרגיש אותך.
אבל יודעת שאתה איתי, יד ביד במסע החדש.
כמה חיכית ליום שבו תוכל ללכת עם רועי יד ביד בגאווה.
יודעת שאתה לא עוזב אותי ואת רועי.
12 חודש שאנחנו בתוך המסע
מסע שלא דמיינו אותו כך
החלומות היו לפנינו..
מסע שאנחנו לומדים לצעוד בו לאט לאט.
רועי גדל ומתפתח, לומד שלב ועוד שלב.
כבר יודע להסתכל עליך בתמונה ולומר- אבא.
הוא עוד יגדל ויהיה גאה בך! במורשת שהשארת לו.
ואני ביחד איתו לומדת ללכת צעד ועוד צעד.
בשנה הזו עברנו הרבה, אנחנו לומדים, גדלים וצומחים..
השנה גיליתי יותר ויותר כמה הייתה לי את הזכות לחיות לצד מלאך.
תקופה קצרה אבל לא הייתי מוותרת עליה לרגע.
מודה על זה יום יום.
מרגישה שהשנה במיוחד הרגשנו את השייכות לכלל, לכלל עמ״י.
ראינו את הכוחות הגדולים שיש בעם שלנו.
וכמו שכתבת-
״אני מאמין שלכל יהודי יש את החובה להיות שייך לעם שלו,
זוהי זכות עצומה להשתייך לעם ישראל וממילא היא טומנת גם את האחריות לשלומו ופיתוחו.״
תודה לכם עמ״י על המון חיבוק וכוח!
ומסיימת כדברי אורי- שהטוב ינצח!
כולי תקווה גדולה שנראה את האור הגדול בקרוב!
אוהבת מכאן עד השמים ובחזרה