אנשים אומרים
יהודית זלוציבר – סבתא של מרים
אני סבתא של מרים.
אחרי שאורי נהרג, לכולם אמרתי שהנכד שלנו נהרג וכך גם הרגשתי.
בשמחת תורה ההיא, היינו בבית הכנסת ולא ידענו כלום, הגבאי אמר לא לצאת לרקוד בחוץ בגלל המצב, ואז התחילו השמועות שקרה משהו בעוטף. התחלתי להיות לא שקטה, דאגתי מאוד לאורי.
החברות שלי בבית הכנסת אמרו לי שהייתי מאוד אדומה בפנים, דאגו לי והביאו לי לשתות מים.
חיכינו לערב לשמוע חדשות, התקשרתי לאורלי אמרו שאין קשר עם אורי בגלל המלחמה. למחרת התקשרתי שוב ושוב לא הייתה להם תשובה (אתם צריכים לדעת שאני סבתא קצת משוגעת, הילדים יודעים שהם מתקשרים אלינו כל יום כאשר הנכדים נוסעים ואני צריכה לדעת שחזרו והכל בסדר)
כל הנכדים מתקשרים בכל יום שישי להגיד שבת שלום ולשאול מה נשמע?!
כאשר אורלי לא ענתה לי לטלפון ביום ראשון אלא יובל (אורלי יודעת שאני מרגישה בקול שלה שיש משהו) התחלתי לחשוד שמסתירים ממני משהו.
ביום שני בערב פתאום הבן שלנו חנן בא אלינו, הלכתי לפתוח לו את השער ואז ראיתי גם את בינה הבת שלנו, התחלתי לצעוק, אני יודעת מה באתם להגיד לנו, היה מאוד קשה!!
את אורי הכרנו תקופה קצרה, אנחנו גרים בנתניה, הוא היה בצבא רוב הזמן, אבל ב”ה היו לנו שמחות ואז נפגשנו והם היו אצלנו מספר פעמים.
איזה חמד של בחור, כשהיה אומר שלום סבא, שלום סבתא, מה שלומכם? בכזו לבביות, היה יושב ומדבר איתנו. נהניתי לראות אותו משחק עם האחיינים, הילדים של ישי והילדים של חנן, משתולל איתם וכולם נהנו.
הנכד שלנו עומרי שהוא בכיתה א, אמר לי בחג האחרון, שהוא ילך לסיירת אגוז להמשיך את אורי!
התמונה שהכי חקוקה לי בראש ובלבד היא בחתונה שלהם, כאשר אורי בא לכסות את הפנים של מרים. הוא היה כמהופנט, הם לא הפסיקו להסתכל אחד על השני ואורי הלך אחורה לאט לאט. בכיתי אז, ולא ידעתי למה, חבל שאהבה כזו נגדעה כל כך מהר!
כואב לי מאוד שאורי לא זכה לגדל, לשחק ולהנות מרועי .
אורי שהיה אדם כל כך אוהב, כל כך ערכי, ויכול לתת לו כל כך הרבה …
יהי זכרו ברוך
